פסק-דין בתיק ת"א 34388/06

חמישה טוענים לזכויות בכספים השייכים לחברת אוקר אינטראקטיב בע"מ (להלן, לפי העניין- "החייבת" או "החברה") המוחזקים בידי המבקשת. זה אומר: כולה שלי וזה אומר: כולה שלי. כיצד יחולקו הכספים בין הטוענים השונים? האם יש להעדיף טוען אחד על פני יתר הטוענים? אלה הן השאלות ובהן נעסוק.

הרקע

• 1.          ביום 1.4.05 התקשרו המבקשת מצד אחד, והחייבת ומר אמיר רוזנברג (בעל המניות היחידי בחייבת ומנהלה הכללי) מצד שני, בהסכם על-פיו רכשה המבקשת את כל הפעילות העסקית של החייבת, לרבות נכסיה השונים, בסכום של 120,000 ש"ח (להלן בהתאמה-"הסכם הרכישה"; "התמורה"). נכסי החברה הוגדרו בסעיף 2.5 להסכם הרכישה כך:

""נכסי החברה"- כל אחד מאלה במלואו - המוניטין, הידע, הקניין הרוחני, הציוד והזכויות וההתחייבויות, הקשורים לפעילות העסקית".

• 2.          תמורתה של העסקה נקבעה (בסעיף 10 להסכם הרכישה) על-פי ערך נכסי החברה כדלהלן:

א.     50,000 ש"ח -בגין המוניטין, הידע והקניין רוחני.

ב.     70,000 ש"ח -בגין הציוד וההסכמים.

עוד נקבע בהסכם הרכישה, כי התמורה תשולם ב-12 תשלומים של 10,000 ש"ח כל אחד וכי לתשלום התמורה יתווסף מע"מ בשיעור שיהיה ידוע במועד כל תשלום.

3.          המבקשת מחזיקה בידיה סך של 14,300 ש"ח (להלן-"הסכום המוחזק") השייך לחייבת. מעבר לסכום המוחזק, המבקשת לא צפויה להחזיק כספים נוספים השייכים לחייבת. המבקשת איננה טוענת לזכות כלשהי בסכום המוחזק, מלבד כיסוי הוצאות משפטיות שהוציאה בסך של 3,340 ש"ח בצירוף מע"מ (להלן- "ההוצאות המשפטיות"). לדבריה, ההוצאות המשפטיות נגרמו בשל חוסר נכונותם של הטוענים להגיע להבנה בדבר אופן חלוקת הסכום המוחזק עובר להגשת טען הביניים. בבקשתה עותרת המבקשת לאשר לה לקזז מהסכום המוחזק את ההוצאות המשפטיות וכן להורות לה כיצד לחלק את יתרת הסכום המוחזק (לאחר קיזוז הוצאותיה) בין הטוענים.

תביעות הטוענים

4.          הטוענים הגישו הודעות פרטים בהתאם להוראת תקנה 231(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן -"תקנות סד"א"). בהודעות אלה פורטו נימוקי תביעתם לגבי הסכום המוחזק, כמבואר להלן.

תביעת הטוען מס' 1- בנק לאומי לישראל בע"מ

5.          בנק לאומי לישראל (להלן גם-"הטוען מס' 1" או "הבנק") הוא נושה מעקל של החייבת. ביום 7.7.05 הוטל עיקול זמני לטובת הבנק עד סך של 319,603 ש"ח על נכסי החייבת המוחזקים, לפי הטענה, אצל המבקשת (ת"א 10606/05, בש"א 170973/05).

בחודש יולי 2005 ניתן לזכות הבנק פסק דין במעמד צד אחד בת"א 10606/05 נגד החייבת ונגד מר אמיר רוזנברג, לתשלום סך של 319,603 ש"ח בתוספת ריבית הסכמית בשיעור 11.9% לשנה, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (להלן -"פסק הדין"). הבנק נקט הליכים לביצוע פסק הדין במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 01-71540-05-5(להלן, לפי העניין-"תיק ההוצל"פ" או "תיק ההוצל"פ של הבנק").

בהודעת הפרטים מטעמו מציין הבנק, כי נכון למועד הגשת ההודעה לביהמ"ש (20.9.06) גובה החוב בתיק ההוצל"פ עמד על סך של 79,436 ש"ח.

6.          הבנק טוען כי בנוסף להיותו נושה רגילשל החייבת (בידו פסק דין נגדה והוא אף הטיל עיקול על נכסיה) הוא גם נושה מובטחשלה. הבנק צירף להודעת הפרטים העתק של איגרת חוב מיום 8.5.03 שהוציאה החייבת לטובתו (להלן - "אגרת החוב"). בהתאם לאגרת החוב שעבדה החייבת בשעבוד קבועאת הון המניות הבלתי נפרע של החברה ואת המוניטין שלה (סעיף 3(א)) ובשעבוד צף(שעבוד שוטף)את מפעלה ואת כל הנכסים והזכויות, מכל מין או סוג שהם, שיש לחברה כעת או שיהיו לה בעתיד (סעיף 3(ב)). שני השעבודים (הקבוע והצף) ניתנו להבטחת כל הסכומים המגיעים לבנק מאת החייבת (סעיף 1 לאגרת החוב). שני השעבודים (הקבוע והצף) נרשמו כדין אצל רשם החברות, כמצוות סעיף 178(א)(1) לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן -"פקודת החברות". ראו תעודת רישום שעבוד מיום 21.5.03, המהווה ראיה חלוטה שנתמלאו כל הדרישות בנוגע לרישום, כקבוע בסעיף 185(א) לפקודת החברות, נספח א' להודעת הפרטים).

7.          הבנק מטעים כי העברת הנכסים המשועבדים מן החייבת למבקשת במסגרת הסכם הרכישה, נעשתה בניגוד לקבוע באגרת החוב. לפיכך, יש לראותה כבטלה. הבנק מפנה בנדון זה לסעיף 5(ג) לאגרת החוב בגדרו התחייבה החייבת:

"לא למכור (פרט למכירות במהלך הרגיל של עסקי החברה), לא להשכיר, לא למסור ולא להעביר (או להמחות) בכל אופן אחר את הרכוש המשועבד או כל חלק הימנו למישהו אחר, ולא להתיר לאחרים להחזיקו, להשתמש בו או להפעילו, בלי הסכמת הבנק לכך מראש בכתב".

הבנק מוסיף ומציין, כי הסכם הרכישה הינו חוזה על תנאי, התלוי בקבלת הסכמתו לעשיית כל דיספוזיציה בנכסים המשועבדים. הסכמה שכזו לא ניתנה על ידו מעולם.